כשל מערכות

אנסה להסביר בקצרה מדוע אני חושב, שמדינת ישראל אינה מתפקדת כמדינה:

במבט שטחי ומרפרף נראית מדינת ישראל, מדינה מתקדמת, מצליחה ומבוססת. שוב ושוב אנחנו סופרים את חתני פרס הנובל הישראלים. שוב ושוב מתברכים בתעשיית ההיי-טק המצליחה. אבל אפשר לשאול: אם היהודים כל כך חכמים, מדוע אינם מצליחים להקים מדינה מתפקדת?

הלא כל מערכות השלטון החל מהחינוך, דרך הבריאות, התחבורה, המשטרה ועד הביטחון, נתקעו היכן שהיו בשנות הקמת המדינה והן פועלות על סף התפוררות. אפשר לשאול: מדוע אין כאן כמעט חברות גדולות ומשגשגות מלבד אלה שהצליחו להשתלט על ערוץ מונופוליסטי כזה או אחר או להתקיים על עטיני הממשלה? מדוע הספורטאים הישראלים כל כך מאחור? (אל נא תזלזלו בספורט, זהו התחום היחיד כמעט, שבו הישגים נקבעים על ידי היכולת ולא על ידי שתדלנות וקשרים).

כל ראשי הממשלה מאז יצחק רבין מנסים רק לשרוד איכשהו את תקופת שלטונם. הם מכירים בקוצר יכולתם לנהל את המדינה ואינם מנסים כלל לפתור את הבעיות החמורות המאיימות על קיומה של המדינה. רבין, אשר כן ניסה לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים שילם על כך בחייו. הבאים אחריו הבינו את הרמז.

קחו לדוגמה את התחבורה במרכז הארץ. מאז 1973 מדברים על פרויקט רכבת תחתית או קלה בגוש דן. אנחנו כבר 40 שנה אחרי ואין עדיין זכר לרכבת כזאת. רק זיהום האוויר, שהתחבורה הפרטית גורמת בגוש דן אחראי למותם של אלפי אנשים. התחבורה התקועה גורמת לנזקים כלכליים כבדים ולסבל רב לתושבים. אבל אף ממשלה ב 40 השנים האלה לא הצליחה להרים פרויקט אלמנטרי כזה, שקיים בכל עיר גדולה בעולם המערבי.

דוגמה אחרת המשטרה. מספר מקרי רצח שארעו באחרונה חשפו, מה שהיה ידוע מזמן לכל מי שניסה להביא שוטרים לבצע את תפקידם: למשטרת ישראל אין עניין להגן על תושביה. כל מי שגנבו את רכושו או שנאלץ לבקש הגנה מפני שכן אלים התנסה בתשובה המתחמקת של אנשי שמירת החוק. הם נכנסים לפעולה רק כאשר יש להם סיכוי לתפס כותרות בעיתון. בשאר הזמן הם עסוקים במניעת כל הטרדה מצד האזרחים.

בצורה דומה מתפקדים משרדי החינוך, הבריאות, המשפט וכל שאר המשרדים. משרדי האוצר והביטחון הם נושא לדיון נפרד.
כל המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות מרגישים את עצמם פטורים מלשרת את האזרחים. יש שם עדיין מעט צדיקים שעושים את מלאכתם ונושאים איכשהו על גבם את המערכות הקורסות, אבל זה לא יוכל להתקיים כך עוד זמן רב.

לאחרונה הפתיע שר התקשורת משה כחלון ופתח את שוק הטלפונים הסלולארים לתחרות. החריג הזה זועק יותר מכל דוגמה אחרת. אם זה היה כל כך קל, למה, לעזאזל, שילם הציבור במשך 20 שנה הון עתק לשלושת החברות הותיקות אשר חילקו ביניהן את השוק וגבו כל מחיר שהתאים להם מהלקוחות.

ראש  הממשלה פנה לשרים וביקש מהם תהיו כולכם "כחלונים". אלא, שמשום מה, אף שר נוסף לא הצטרף לאקטיביזם של כחלון. נשאלת כאן השאלה: למה ראש הממשלה מבקש מהם? הוא לא אמור לנהל אותם ולתת להם הנחיות ברורות איך לפעול?

דוגמה זאת ממחישה היטיב את חוסר המשילות של ראשי המדינה. הם מודים מראש שאין בכוחם לשנות דבר ומוותרים על כל נסיון לפעולה ממשית. הרבה יותר קל לשחרר "ספינים" לתקשורת, אשר משמשים כ"לחם ושעשועים" לציבור הבוחרים – בעיקר שעשועים.

למה הציונות נכשלה?

הציונות שמה לה למטרה להקים מדינה ליהודים. הנס קרה ובשנת 1948 קמה מדינת ישראל אשר הרוב הגדול של תושביה היו יהודים.
היהודים בישראל ורבים מחוץ לישראל ראו במדינת ישראל את מדינתם והשקיעו מאמץ רב כדי לייצר כאן מדינה יציבה וחזקה.
מדינת ישראל אכן צמחה להיות מדינה בעלת כלכלה מבוססת וצבא חזק, אלא שמשהו השתבש בדרך.


מדינת ישראל של שנת 2012 היא מדינה שרצה במדרון אל כיליונה. לא רבים מוכנים להודות בכך. עדיין חיים בקרבנו רבים שדבקים בכל נפשם בחלום היפה של מדינה ליהודים.


מאחר ולא מצאתי מקום אחר לפתוח בדיון על כישלון הציונות, פתחתי בלוג חדש.


אני איש מחשבים ותיק, אשר בשעות הפנאי (המועטות) חוקר את החברה הישראלית.


קראתי כל מה שיכלתי למצוא על ההתפתחויות בחברה הישראלית (מעט מדי חומר מעמיק נכתב על הנושא הזה). ניסיתי להבין למה החברה של היהודים בישראל הולכת ומקצינה ולמה היא הולכת ומתפוררת. השאלה הראשית שהציקה לי היא: האם הניסיון ליצור מדינה יהודית נידון מראש לכישלון? האם היהודים אינם מסוגלים לנהל מדינה משלהם?

חיים כאן רבים מאלה שחוו את החלום הבלתי נתפס של הקמת המדינה. גם בני דורי שנולדו בשנים הראשונות של המדינה זכו לחוות את האופוריה של הקמת המדינה וההזדהות המוחלטת עם מוסדותיה.

לאנשים שמסרבים להתפכח מחלום זה, תראה הכותרת כפרובוקטית, אלא שמאמר זה נולד דווקא מתוך לימוד ומחקר ממושכים מתוך מטרה לבלום את תהליכי הכרסום. הוא נולד מתוך רצון להבין מה מניע את החברה היהודית בישראל. מה גרם לה להפנות עורף לחילוניות ולערכים של הומניזם וליברליזם ולהתמכר לאג'נדה "יהודית"-לאומנית, שמדרדרת אותה במדרון אל הלא-נודע.

אציג את התובנות שלי בפוסטים הקרובים ובהחלט אשמח לקבל התייחסויות רציניות.

כרגע, אסתפק בציטוט של אלברט איינשטיין אשר פירסם כבר ב 1938 במסגרת הנאום "חובתנו לציונות" ופרסם בשנית ב 1950:

"אני אעדיף בהרבה לראות הסכם סביר עם הערבים על בסיס דו-קיום מאשר את היווצרותה של מדינה יהודית. מלבד השיקולים הפרקטיים, המודעות שלי לטבע המהותי של היהדות נוגד את הרעיון של מדינה יהודית עם גבולות, צבא, ומידה של כח זמני, צנוע ככל שיהיה. אני חושש מהנזק הפנימי שהיהדות תכיל - במיוחד מההתפתחות של לאומיות צרת-אופקים במסגרת עמנו אנו, כאשר עם לאומיות מסוג זה נאלצנו להלחם כשלא הייתה לנו מדינה יהודית."