הציונות שמה לה למטרה להקים מדינה ליהודים. הנס קרה ובשנת 1948 קמה מדינת ישראל אשר הרוב הגדול של תושביה היו יהודים.
היהודים בישראל ורבים מחוץ לישראל ראו במדינת ישראל את מדינתם והשקיעו מאמץ רב כדי לייצר כאן מדינה יציבה וחזקה.
מדינת ישראל אכן צמחה להיות מדינה בעלת כלכלה מבוססת וצבא חזק, אלא שמשהו השתבש בדרך.
מדינת ישראל של שנת 2012 היא מדינה שרצה במדרון אל כיליונה. לא רבים מוכנים להודות בכך. עדיין חיים בקרבנו רבים שדבקים בכל נפשם בחלום היפה של מדינה ליהודים.
מאחר ולא מצאתי מקום אחר לפתוח בדיון על כישלון הציונות, פתחתי בלוג חדש.
אני איש מחשבים ותיק, אשר בשעות הפנאי (המועטות) חוקר את החברה הישראלית.
קראתי כל מה שיכלתי למצוא על ההתפתחויות בחברה הישראלית (מעט מדי חומר מעמיק נכתב על הנושא הזה). ניסיתי להבין למה החברה של היהודים בישראל הולכת ומקצינה ולמה היא הולכת ומתפוררת. השאלה הראשית שהציקה לי היא: האם הניסיון ליצור מדינה יהודית נידון מראש לכישלון? האם היהודים אינם מסוגלים לנהל מדינה משלהם?
חיים
כאן רבים מאלה שחוו את החלום הבלתי נתפס של הקמת המדינה. גם בני דורי שנולדו בשנים
הראשונות של המדינה זכו לחוות את האופוריה של הקמת המדינה וההזדהות המוחלטת עם
מוסדותיה.
לאנשים
שמסרבים להתפכח מחלום זה, תראה הכותרת כפרובוקטית, אלא שמאמר זה נולד דווקא מתוך
לימוד ומחקר ממושכים מתוך מטרה לבלום את תהליכי הכרסום. הוא נולד מתוך רצון להבין
מה מניע את החברה היהודית בישראל. מה גרם לה להפנות עורף לחילוניות ולערכים של
הומניזם וליברליזם ולהתמכר לאג'נדה "יהודית"-לאומנית, שמדרדרת אותה
במדרון אל הלא-נודע.
אציג את התובנות שלי בפוסטים הקרובים ובהחלט אשמח לקבל התייחסויות רציניות.
כרגע,
אסתפק בציטוט של אלברט איינשטיין אשר פירסם כבר ב 1938 במסגרת הנאום "חובתנו לציונות"
ופרסם בשנית ב 1950:
"אני אעדיף בהרבה
לראות הסכם סביר עם הערבים על בסיס דו-קיום מאשר את היווצרותה של מדינה יהודית.
מלבד השיקולים הפרקטיים, המודעות שלי לטבע המהותי של היהדות נוגד את הרעיון של
מדינה יהודית עם גבולות, צבא, ומידה של כח זמני, צנוע ככל שיהיה. אני חושש מהנזק
הפנימי שהיהדות תכיל - במיוחד מההתפתחות של לאומיות צרת-אופקים במסגרת עמנו אנו, כאשר עם לאומיות מסוג זה
נאלצנו להלחם כשלא הייתה לנו מדינה יהודית."
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה