כשל מערכות

אנסה להסביר בקצרה מדוע אני חושב, שמדינת ישראל אינה מתפקדת כמדינה:

במבט שטחי ומרפרף נראית מדינת ישראל, מדינה מתקדמת, מצליחה ומבוססת. שוב ושוב אנחנו סופרים את חתני פרס הנובל הישראלים. שוב ושוב מתברכים בתעשיית ההיי-טק המצליחה. אבל אפשר לשאול: אם היהודים כל כך חכמים, מדוע אינם מצליחים להקים מדינה מתפקדת?

הלא כל מערכות השלטון החל מהחינוך, דרך הבריאות, התחבורה, המשטרה ועד הביטחון, נתקעו היכן שהיו בשנות הקמת המדינה והן פועלות על סף התפוררות. אפשר לשאול: מדוע אין כאן כמעט חברות גדולות ומשגשגות מלבד אלה שהצליחו להשתלט על ערוץ מונופוליסטי כזה או אחר או להתקיים על עטיני הממשלה? מדוע הספורטאים הישראלים כל כך מאחור? (אל נא תזלזלו בספורט, זהו התחום היחיד כמעט, שבו הישגים נקבעים על ידי היכולת ולא על ידי שתדלנות וקשרים).

כל ראשי הממשלה מאז יצחק רבין מנסים רק לשרוד איכשהו את תקופת שלטונם. הם מכירים בקוצר יכולתם לנהל את המדינה ואינם מנסים כלל לפתור את הבעיות החמורות המאיימות על קיומה של המדינה. רבין, אשר כן ניסה לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים שילם על כך בחייו. הבאים אחריו הבינו את הרמז.

קחו לדוגמה את התחבורה במרכז הארץ. מאז 1973 מדברים על פרויקט רכבת תחתית או קלה בגוש דן. אנחנו כבר 40 שנה אחרי ואין עדיין זכר לרכבת כזאת. רק זיהום האוויר, שהתחבורה הפרטית גורמת בגוש דן אחראי למותם של אלפי אנשים. התחבורה התקועה גורמת לנזקים כלכליים כבדים ולסבל רב לתושבים. אבל אף ממשלה ב 40 השנים האלה לא הצליחה להרים פרויקט אלמנטרי כזה, שקיים בכל עיר גדולה בעולם המערבי.

דוגמה אחרת המשטרה. מספר מקרי רצח שארעו באחרונה חשפו, מה שהיה ידוע מזמן לכל מי שניסה להביא שוטרים לבצע את תפקידם: למשטרת ישראל אין עניין להגן על תושביה. כל מי שגנבו את רכושו או שנאלץ לבקש הגנה מפני שכן אלים התנסה בתשובה המתחמקת של אנשי שמירת החוק. הם נכנסים לפעולה רק כאשר יש להם סיכוי לתפס כותרות בעיתון. בשאר הזמן הם עסוקים במניעת כל הטרדה מצד האזרחים.

בצורה דומה מתפקדים משרדי החינוך, הבריאות, המשפט וכל שאר המשרדים. משרדי האוצר והביטחון הם נושא לדיון נפרד.
כל המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות מרגישים את עצמם פטורים מלשרת את האזרחים. יש שם עדיין מעט צדיקים שעושים את מלאכתם ונושאים איכשהו על גבם את המערכות הקורסות, אבל זה לא יוכל להתקיים כך עוד זמן רב.

לאחרונה הפתיע שר התקשורת משה כחלון ופתח את שוק הטלפונים הסלולארים לתחרות. החריג הזה זועק יותר מכל דוגמה אחרת. אם זה היה כל כך קל, למה, לעזאזל, שילם הציבור במשך 20 שנה הון עתק לשלושת החברות הותיקות אשר חילקו ביניהן את השוק וגבו כל מחיר שהתאים להם מהלקוחות.

ראש  הממשלה פנה לשרים וביקש מהם תהיו כולכם "כחלונים". אלא, שמשום מה, אף שר נוסף לא הצטרף לאקטיביזם של כחלון. נשאלת כאן השאלה: למה ראש הממשלה מבקש מהם? הוא לא אמור לנהל אותם ולתת להם הנחיות ברורות איך לפעול?

דוגמה זאת ממחישה היטיב את חוסר המשילות של ראשי המדינה. הם מודים מראש שאין בכוחם לשנות דבר ומוותרים על כל נסיון לפעולה ממשית. הרבה יותר קל לשחרר "ספינים" לתקשורת, אשר משמשים כ"לחם ושעשועים" לציבור הבוחרים – בעיקר שעשועים.