ברשומה הקודמת תיארתי את
החברה היהודית בישראל, כחברה שלא יודעת ולא מסוגלת לשים על עצמה גבולות ולקבל עליה
חוקים וכללי התנהגות. איני רואה אפילו צורך להסביר, שחברה כזאת אינה ניתנת לניהול
ואינה יכולה להתקיים לטווח ארוך. כל קבוצת כוח מושכת לכיוון שלה ולא מוכנה לוותר
על זכויות שרכשה ולו גם במחיר כירסום בעתידה של המדינה – כלומר בכירסום הענף עליו
הם יושבים. המנהיגים ויתרו מזמן על ניסיונותיהם לנהל את המדינה ולפתור את בעיותיה
והם מסתפקים בספינים תקשורתיים וליבוי יצרים.
מה שספי רכלבסקי לא עשה
בספרו "אין גבול" זה להסביר את מקור התופעה. כדי לעשות זאת, כל מה שהיה
עליו לעשות זה לחבר בין ספר זה לספרו הקודם "חמורו של משיח", אשר בו הוא
מתאר את אורחותה של היהדות האורתודוקסית ושיטותיה לרכישת עוצמה.
הטענה שלי היא, שהאשם הוא
ב"יהדות". ראשית, עלי להסביר מה כוונתי ב"יהדות". כוונתי היא למושג
יהדות בעיני היהודי הפשוט. מדובר על תשעים ומשהו אחוז מהיהודים, שאינם בקיאים
בהלכות הרמבם ובמשנתם של החזון איש, שפינוזה, גרשום שלום, בובר וכל שאר חכמי
היהדות. מלבד הזרם הדתי, הם גם אינם מכירים את התנ"ך והתלמוד.
תפיסת היהדות, כלומר מה זה אומר להיות יהודי, עבור האדם
הפשוט התגבשה במשך אלפי שנים של רדיפות. המשותף לכל הקהילות היהודיות בכל העולם
היה היותם מיעוט נרדף. הם היו לאורך רוב שנות ההסטוריה כת מוזרה ומאיימת בעיני
הסובבים אותם, מועדים תמיד לצרה שתתרגש עליהם – אנטישמיות, רדיפות, השפלות, האשמות
וניסיונות בלתי פוסקים לחיסול.
בתנאי חיים קשים כאלה,
פיתחו היהודים יכולת שרידות נדירה. שרידותם של היהודים הינה נס היסטורי. כדי
לשרוד, היה על היהודים לפעול כקהילה מגובשת, הרב היה המנהיג וחריגה מהקונצנזוס
הקהילתי הייתה בלתי ניסבלת. בנוסף, פיתחו היהודים תחושת התנשאות כלפי האוכלוסיה
הסובבת אותם – "הגויים". ההתנשאות הובילה כמובן לזילזול עמוק בגויים
ובחוקיהם. מותר ומוצדק היה לעקוף את החוק ולכל תרמית או תיחמון של הגויים נמצאה
הצדקה במצבם הקשה ותנאי חייהם המרים של היהודים.
תופעה נוספת שצמחה מתוך
החיים הקשים הייתה ההתנתקות מן המציאות ויצירת מציאות מדומה, טובה יותר אשר מבטיחה
גאולה. גם יצירת המציאות המדומה היא סוג של חריגה מגבולות - גבולות המציאות. פרופ' יגאל עילם בספרו "קץ היהדות" מתאר בהרחבה והרבה ידע את
הנסיונות של היהדות להמציא את עצמה מחדש, כל פעם ע"י התרחקות מהמציאות הקשה
והמאיימת. כל הניסונות האלה של תנועות משיחיות ונביאי שקר נגמרו האכזבה מרה.
ההתנכרות למציאות והזילזול
בחוק שלובות יד ביד, מאחר והן שמות את שימור היהדות מעל לכל וכל השאר – שילך
לעזאזל.
קל לראות, אם כן, איך לאורך
השנים קיבלו הקהילות היהודית, כמורשת את מצוות שימור היהדות בכל מחיר. אנחנו,
היהודים, יונקים את הצורך לשמר את היהדות, לפאר אותה ולהראות שאינה ניתנת לחיסול,
עם חלב אימנו. זהו הציווי הראשון והיחיד שמאחד את היהודים בכל מקום ומכל סוג –
דתיים וחילוניים.
בישראל, שבה היהודים הדתיים
הם מיעוט, קיבלו עליהם החילוניים, לכבד את הרבנים, לא חשוב עד כמה הם עילגי לשון
ובוטים, לפרנס את תלמידי החכמים ולקפוץ לדום על כל גחמה של פרנסי הדת. כל אלה הם
חלק מהמחויבות העצומה ושאינה יודעת גבולות ליהדות.
קיומה של מדינת ישראל נתפס,
אם כן, ע"י רוב היהודים כהוכחה לשרידותה של היהדות.
קיומנו כאן הוא אצבע משולשת נגד כל אלה שניסו לחסל את היהדות!
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה